שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ נ' קריף ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה בכתב התביעה כי רכב הנתבעים הוסע לכיוון רכב התובעת בחוסר זהירות ופגע בו בחלקו הקדמי וזאת בנסיבות שתוארו בהודעה שצורפה לכתב התביעה. בהודעה נכתב, כי רכב הנתבעים הוסע במהירות גבוהה לאחור וכי הנהג ברכב התובעת נסע אחריו על מנת לחסום אותו. כאשר לרכב הנתבעים לא הייתה אפשרות לברוח, הוא ניסה להימלט על ידי נסיעה קדימה ופגע ברכב התובעת.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי בעת שרכב הנתבעים חנה בצד הכביש, הגיח לפתע רכב התובעת ופגע בו וגרם לתאונה.

בדיון שמעתי את העדויות של הנהג ברכב התובעת ושל הנתבע שנהג ברכב הנתבעים. כן שמעתי את עדותה של רעייתו של הנתבע שהייתה עמו ברכב ושל אחיה, גיסו של הנתבע, אשר לטענתו היה בסמוך למקום וראה את האירוע.

מהעדויות, התברר לראשונה, כי אירוע התאונה התרחש במהלך מרדף אותו ניהלו שוטרי המשטרה הצבאית כנגד הנתבע שהיה עריק משירות בצה"ל. התברר, כי באירוע נכחו ביחד עם הנהג ברכב התובעת 8 שוטרים צבאיים, אשר הוסעו בשני כלי רכב ואשר אחד מהם, הינו הרכב נושא התביעה. אף לא אחד מאלה, זומן לעדות. נהג התובעת אמר, כי ראש הצוות שלו נמצא בחו"ל וכי לאחר שחרורו מהשירות הצבאי אין לו קשר עם האנשים האחרים. עוד הוא אמר, שבעקבות האירוע האמור, נערכה חקירה של המשטרה הצבאית וכל האנשים אשר היו מעורבים באירוע, יצאו זכאים. לא הוצגו המסמכים בקשר עם החקירה וממצאיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

הנתבע בעדותו אמר, כי לאחר שהוא נסע עם רכבו לאחור הוא עצר. לדבריו, הנהג ברכב התובעת המשיך בנסיעה קדימה ופגע בו. התאונה התרחשה כאשר רכבו היה בעצירה מוחלטת. הוא הכחיש מכל וכל את הטענה שהוא נסע קדימה.

בגרסתו זו, תמכו רעייתו, אשר ישבה ברכב וגיסו, אשר אמר כי הוא ראה את אירוע התאונה ממרחק של מטרים ספורים. שני העדים אמרו במפורש, שרכב הנתבעים היה בעצירה בזמן התאונה וכי רכב התובעת הוא שהוסע קדימה ופגע בו.

מנגד, טען נהג התובעת בעדותו, כי כאשר רכב הנתבעים הוסע לאחור בניסיון להימלט ממנו הוא התקדם עם רכב התובעת קדימה. רכב הנתבעים הגיע למקום ללא מוצא ולכן נהג התובעת עצר את רכבו. או אז, החל הנתבע בנסיעה ימינה וקדימה ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת.

יש לציין כי טענתו זו של נהג התובעת, לפיה עובר לתאונה הוא עצמו היה בעצירה, נטענה לראשונה בעדותו לפניי.

בהודעה שמסר נהג התובעת הוא לא מזכיר כלל את עובדת עצירתו עובר לתאונה. להלן הדברים שנכתבו בהודעה: "הרכב מסוג רנו נסע במהירות גבוה ברוורס. אני עם הקיאה נסעתי אחריו בכדי לחסום אותו וברגע שלרנו לא היה לאן לברוח הוא בא להמלט קדימה ונכנס בקיאה". גם בכתב התביעה, לא נזכר עניין זה של עצירת רכב התובעת עובר לתאונה.

כאמור, ביחד עם נהג התובעת, היו שמונה אנשים נוספים. אף לא אחד מהם זומן לעדות. גם אם נהג התובעת אינו מצוי עם מי מהם בקשר, הרי לא הייתה כל מניעה לברר היכן אלה מתגוררים ולזמן את מי מהם למסירת עדות.

זאת ועוד, מעדותו של נהג התובעת עלה כאמור, כי בגין האירוע נערכה חקירה של המשטרה הצבאית וכי זו הסתיימה בממצאים. לא הוברר מדוע לא הוצגו ממצאים אלה אשר יכלו לשפוך אור על אופן התרחשות האירוע.

כאמור, הנתבע ושני עדיו, העידו כולם על עצירת רכב הנתבעים והתקדמות רכב התובעת אשר בעקבותיה ארעה התאונה. מול גרסה זו, עומדת גרסת נהג התובעת לבדה ללא כל תמיכה. בנסיבות אלה, אין לי אלא להעדיף את גרסת הנתבעים.

ער אני להבדלים שהתגלו בין הגרסאות שמסרו עדי הנתבעים אשר לאופן בו עמד רכב הנתבעים בזמן הפגיעה או בעניין האירועים שקדמו לאירוע. לא מצאתי שיש בהבדלים אלה כדי לשנות ממסקנתי. מדובר באירוע שהתרחש ביום 13/07/10. העדות נמסרה כשלוש שנים לאחר מכן. העובדה שקיימים הבדלים כאמור מלמדת שהעדים לא תיאמו ביניהם את העדויות.

אשר על כן התביעה נדחית. לאור נסיבות התרחשות התאונה, אשר ארעה במהלך מרדף אחרי הנתבע, אשר כאמור היה עריק, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: